היום השני

התעוררתי בבוקר מוקדם כשהאנשים חזרו מטיול הבוקר עם הכלבים, הם פתחו לי את הכלוב אילוף וישר רצתי החוצה לעשות פיפי, שיחקתי עם הבת הקטנה וגם עם בוני, והיה מאוד כיף ומהנה וגם מתיש, בערב כבר נכנסתי לכלוב באפיסת כוחות ונרדמתי ממש מהר

עוד 3 סרטים

להמשיך לקרוא היום השני

הבית החדש שלי

נסענו בערך שעה עד שהגענו הביתה, הנסיעה היתה בסה"כ די חלקה וכל הדרך החזיקה אותי הנערה עם המעיל האדום, אני חייבת לומר שהיה לי כיף ואפילו נמנמתי חלק מהזמן.

כחברה חדשה בבית הזה לא היה לי מושג לאיזה בית אני נכנסת…. אז ככה, על הגבר המקריח כבר סיפרתי וגם דיברתי על 2 הנערות שבאו ביחד איתו כדי לקחת אותי, בבית חיכו לנו עוד ילד שובב בן 10 ועוד ילדה קטנטנה בת 6 שבואו נגיד שעדינות זה לא משהו שיושב עליה פיקס, וגם האמא של כל הסיפור הזה אבל כרגע לא נדבר עליה.  מעבר לזה חיכתה לי עוד הפתעה גדולה, היו בבית הזה עוד 2 כלבים, עוד 2 כמוני, בעצם לא ממש כמוני הם היו מגזעים מעורבים וגדולים הרבה יותר ממני והם היו שונים בהרבה מאחים או מאמא שלי, ועוד דבר זה היה הבית שלהם וכידוע לכם כלב הוא חיה מאוד טרטוריאלית… אבל אני כבר רצה קדימה.. להמשיך לקרוא הבית החדש שלי

נפרדת מאחים שלי

היום הגדול הגיע, יום האימוץ, אני קמה כולי בהתרגשות ומרגישה משהו מוזר, משהו שונה קורה עכשיו בבית, יש התרגשות גדולה, כולם רצים ממקום למקום, מכינים דברים מזיזים שולחנות, מה מה קורה?, פתאום לוקחים אותנו לחצר האחורית אצל אילנה, כל האחים שלי קצת בהלם אבל אני לא מראה את זה, שמים אותנו במרכז הדשא שהוא נקי ומוכן ביחד עם המון צעצועים אבל אני לא אפול לתכנית שלהם, אני לא אשתף פעולה, טוב, איך שהאח הראשון תפס צעצוע ישר התנפלתי עליו, אוי איזה שיחרור נהדר כמה כיף, הניעור עם הראש, הנשיכות באוזניים וברגליים, איזה תענוג, אני רק לא ידעתי שכל התוכנית היתה לצלם אותנו פעם אחרונה ביחד, קראו לורורה סינטצ'ין במיוחד שתבוא לצלם, ובאמת התמונות יצאו מעולות הם כאן לפניכם.

בסביבות 12:00 בצהריים התחילו להגיע המון אנשים שאני לא מכירה, מבוגרים, צעירים וגם ילדים,

להמשיך לקרוא נפרדת מאחים שלי