מהו כלב גזעי – ומדוע גזעים חשובים?

מאמר מאת אלינה קושניר, מגדלת כלבים יפניים וחברה בהתאחדות הישראלית לכלבנות (ההי"ל).
מאז שנכנסתי לעולם הכלבנות הגזעית עם קורו, אני סופגת ביקורת רבה מאוד לגבי העובדה שבחרתי לרכוש כלב. 
לעומת שאר האוכלוסיה בישראל, אני מכירה את יתרונותיה של הכלבנות הגזעית מגיל צעיר,
והמשפחה שלי גידלה כלבים גזעיים עוד בברית המועצות, ואף הביאה בולטריירים גזעיים כשעלינו לישראל,
לפני כמעט 30 שנה.מסורת גידול הכלבים מושרשת עמוק מאוד בתרבות הרוסית – תוך כבוד,
טיפוח וגידול נכון של גזעי כלבים רבים ומגוונים.

שיבה אינו - כלב גזעי
שיבה

לצערי, גידול גזעי של כלבים אינו מושרש בקהילה בישראל כמו בשאר העולם, ואף למעלה מכך – הוא טאבו.
אחת הסיבות המרכזיות לדעתי לסוגיה הזאת היא האופי הישראלי, וחוסר ההבנה העמוקה שיש בישראל
לחשיבות שימור הגזעים, יחד עם יתרונותיה של כלבנות נכונה. 
מעבר לכך, לאורך השנים תפסה תאוצה הסברה שכלבים גזעיים הם כלבים פחות בריאים
(ולא רק בישראל, אלא גם ברחבי העולם), פחות מאוזנים באופיים,
ושהם תופסים את מקומם של הכלבים הנטושים בכלביות (עובדות שאינן נכונות ואתייחס אליהן בפוסטים הבאים). 

אז מה זה בעצם כלב גזעי?

כלב גזעי (בישראל) הוא כלב בעל תעודה רשמית של ההתאחדות הישראלית לכלבנות.
ההתאחדות היא עמותה ישראלית (ע"ר) אשר חברה בפדרציה הבינלאומית לכלבנות FCI וכפופה לתקנון שלה.
הי"ל היא ארגון מטריה, אשר תחתיו קיימים מספר מועדוני כלבנות שונים עם הקמת ההתאחדות משנת 1972.
הי"ל הוא הארגון המקצועי היחיד בעל הסמכות הקשור לכלבנות. 
יחד עם זאת, אני מוכרחה להסתייג מהכתוב מעלה, שכן זוהי ההגדרה הרשמית של ההתאחדות.
כיום קיימים בישראל כלבים גזעיים בעלי תעודות מארגונים שונים בחו"ל אשר אינם מוכרים בישראל,
ואין זה אומר שכלבים אלו אינם גזעיים ומתועדים. 
פעמים רבות אנחנו שומעים על סוחרים שמוכרים כלבים "גזעיים" ללא תעודות, בטענה שלהוציא תעודות זה עסק יקר,
ואתם "לא באמת צריכים תעודה". תנו לי לומר לכם – ברגע שמישהו אומר לכם את המשפט הזה – תברחו כמו מאש.
זהו אינו מגדל אמיתי, זהו סוחר במלוא מובן המילה, מרביע חצר ובעל מטחנה. 
ישנם מקרים של מגדלים מכובדים שמחליטים שהם אינם מעוניינים להוציא לשגרים שלהם תעודות של ההי"ל
וזה נובע מסיבות כאלו ואחרות של פוליטיקה פנימית, אבל במידת האפשר יבחרו להוציא לכלביהם תעודות של מועדון אחר בחו"ל. 
כמו שכבר ציינתי, כלב גזעי הוא כלב מתועד בלבד – בעל תעודה. אין כלבים גזעיים ללא תעודות, אלו הם כלבים "דמויי גזעיים" ולרוב יופיעו במטחנות כלבים ואצל סוחרי חצר (עליהם בהמשך).

פומרניין ולא דודל
פומרניין – אחד מהכלבים המבוקשים ביותר בארץ

למה צריך גזעים?

פעמים רבות עולה השאלה הזאת – להרבה בני אדם ההפרדה לגזעים בכלל, וכלבים גזעיים ומעורבים בפרט, צורמת מאוד.
כאילו שכלבים מעורבים 'נחותים' יותר בראייתם, וגזעיים נחשבים יותר, ולכן קיימים רגשי נחיתות.
אני מוכרחה לציין שלדעתי זה תוצר של פרופוגנדה מחושבת מאוד של עמותות רבות,
ומערכת משומנת שגורמת לרבים לחשוב שצריך למגר כלבים גזעיים מן העולם, ושיש קשר כלשהו לתורת הגזע.
הנקודה הזאת בישראל צורמת במיוחד, וכנראה לישראל יש קונוטציה שלילית למושג "גזע".
כלבים גזעיים אינם סמל סטטוס. גזעים רבים נוצרו למען מטרות מאוד ספציפיות שקצרה היריעה מלפרט
– רועים גרמניים ומלינואה הם כלבי עבודה, בורדר קולי הם כלבי מרעה מעולים,
האסקים ומלאמוטים ככלבי מזחלות, גזעי כלבי ציד למכביר, כלבי שמירה, תקיפה, נחיה ותרפיה, משא והצלה. 

ביות הכלבים אינו מקרי ואינו גחמתי

הוא נוצר במטרה מאוד ספציפית לסייע לאדם בחייו ועבודתו. אסכים ואומר שישנם גזעים רבים שהורבעו וזווגו בצורה בעייתית מאוד,
וכיום יש מגמה ברורה בעולם לתקן את העוולות שנגרמו לגזעים אלו. וכן, ישנם גם כלבי צעצוע ושעשועים ותפנוקים,
עובדה זו אינה אומרת שזכותם לחיות פחות מבעלי חיים כאלו ואחרים. גם מטרתם היא ברורה ומוגדרת – לשעשע ולהיות לחברה.

מיהו מגדל מקצועי ומה ההבדל בין בית גדול למטחנה?

מגדל כלבים הוא קודם כל משוגע לדבר. אדם שבוערת בו התשוקה לכלבים ואהבה גדולה מאוד אליהם.
נכון, לא כל המגדלים הם צדיקים, ולא כולם ישרים כסרגל ולא מונעים מסיבות כלכליות,
אבל אני נוטה להאמין (מהיכרות אישית שלי), שמגדל אמיתי, הוא כזה שבליבו אהבה לגזע כלבים מסוים
והוא רואה לפניו למטרה לטפח ולקדם ולחשוף את הגזע לקהל הרחב.

תנו לי לגלות לכם סוד – אף מגדל עוד לא נהיה רוטשילד מלמכור כלבים. לא שאני מכירה אחד כזה.
גידול כלבים בבית גידול אמיתי ומסודר טומן בחובו מטלות ומעמסות רבות,
יחד עם נטל כלכלי כבד. לכלבים יש לדאוג – בריאותית, תזונתית, טיפוחית, חברתית.
כל זה דורש זמן רב מאוד וגם לא מעט ממון. יחד עם הגידול הרגיל – המלטות טומנות בחובן עול כלכלי נוסף
-בדיקות בריאותיות נרחבות, בדיקות דם, צילומי עצמות, בדיקות די אן איי, נשימתיות, אולטרסאונד וכו'.
בל נשכח שכאשר נולד שגר, יש לדאוג לגורים – קודם כל לעבור המלטה ללא אובדן חיי גורים והאם,
ולאחר מכן לדאוג לשגר ברמה הבסיסית ביותר – מזון, חיסונים, צרכים ועוד. מעבר לכך, קיים היבט בירוקרטי נוסף
– רישום הגורים,בידוק  על ידי רכזי המלטות וגזע וכמובן מציאת קהל קונים מכובד ורציני.
מגדל שמכבד את עצמו וכלביו יבחר בדקדוק ובקפידה למי הוא מוכר את הגורים שלו,
ויעמוד לרשות הקונה גם חודשים ואף שנים לאחר מכן, יתמוך בו לאורך הזמן וישמש כאוזן קשבת ומסייעת.
ועוד לפני ההמלטה והזיווג – כלב גזעי מבית גידול מכובד יפקוד תערוכות באופן קבוע לטובת חשיפת הגזע לקהל הרחב וצבירת תארים.
כמובן גם על מנת שיבדק על ידי שופטים ואנשים המוכשרים לכך ובכדי שיאושר לזיווג והרבעה.
לא כל כלב גזעי יזווג ויאושר להרבעה, וכך זה צריך להיות.
רק הכלבים הטובים ביותר, הנכונים ביותר והמאוזנים ביותר צריכים להיות מזווגים וזאת על מנת שהשגר ייצא טוב ככל האפשר
(וכמובן גם אז אין שום התחייבות שהגורים יוצאים בריאים, מאוזנים, טובים וכו').

זה לא דודל, זה כלב גזעי

בסופו של תהליך הרכישה

כאשר הגורים מוכנים למסירה, לאחר שיבוב, חיסונים ובדיקת שגר שאושרה – יועברו הגורים אל בתיהם החדשים ובעליהם יקבלו את התעודות מההתאחדות.
חשוב לציין שההתאחדות מגבילה את מס' הפעמים שבהן ניתן לזווג את הכלבה ולאפשר המלטות,
וכן מגבילה זיווגים של קרובי משפחה, או כלבים מבוגרים מדי.
בסופו של יום, ההי"ל משמשת כגוף מפקח כך שגופם של הכלבים לא ינוצל למען בצע כסף.

לעומת זאת – מטחנת כלבים היא מקום שפל שבו לסוחר לא אכפת מהכלבים, ורואה רק את כספו אל מול עיניו.
הוא לא יחזיק את הכלבים שלו בתנאים אופטימלים, למעשה פעמים רבות הוא יחזיקם בתת תנאים מוחלטים.
הוא לא יבצע בדיקות בריאותיות כלשהן, הוא ימכור את הכלבים לכל המרבה במחיר מבלי לבדוק לאן הגורים מגיעים.
הסוחר לא ינפיק תעודות (ובמידה ויספק תעודות הן מזויפות או גנובות),
הסוחר תמיד יתחמק מלהראות את הורי הגורים ויעדיף להראות את הגורים לקונים כי הם חמודים יותר,
וקל למכור אותם ככה. בסופו של יום – כאשר משהו נשמע לכם לא כשר – כנראה שהוא אכן כזה.

יש לעשות הפרדה חדה בין בית גידול אמיתי לבין מטחנת גורים.

לצערי הרב היום בישראל מרבית האנשים לא מבינים מהו ההבדל,ומתנגדים נחרצות לכלבים גזעיים
הסיבה לכך היא שהם שהם מאמינים שמרבית הכלבים הגזעיים חיים בתת-תנאים משוועים ומתעללים בהם ומנצלים את רחמם וזרעם.
נכון, ישנן מטחנות מרובות, אולם נעשה מאמץ עילאי למגר אותן, והקרב הוא קשה.

שיבה אינו כלב גזעי משחק בחבל

כיצד תוכלו לעזור?
בבואכם לקנות כלב – עשו עבודת מטה יסודית ככל האפשר לגבי הגזע בו אתם מעוניינים
(הרי לפני קניית כל דבר באלפי שקלים עושים סקר שוק ובודקים, מדוע בכלבים לא?).

תקראו, תחקרו, תבדקו ותתייעצו

אם  המחיר נשמע לכם זול מדי – כנראה שזה באמת נכון.
שווה תמיד לפנות לרכזי הגזע ובעלי המועדונים שידעו להמליץ על בתי גידול איכותיים ומקצועיים.
כמו שכבר ציינתי – כלב אינו אביזר, אם זה נראה "כמו" זאת בעיה
מכיוון שאינכם יודעים מה יש לכם ביד (מבחינה גנטית והיסטורית, הוא הרי משמעות התעודות – התיעוד),
וזהו מתכון לצרות. אם אינכם מסוגלים להשקיע את הסכום האמיתי של עלות הכלב,
יחד עם המחויבות האישית לגזע כזה או אחר – אמצו חבר. במכלאות ישנם כלבים יפהפים שמחפשים בית. 
אם אין לכם גזע שתמיד חלמתם עליו, או שהגזע שרציתם אינו מתאים לכם
(אתלטי מדי, גדול מדי, משיר יותר מדי שיער וכו'), לכו לעמותה הקרובה לביתכם והביאו בן משפחה הביתה.
לא כולם צריכים לגדל כלב גזעי. אנשים שבוחרים בגזע מסוים עושים זאת משיקולים שונים – בטחון הבית והמשפחה,
מגבלות דירה/גינה, אלרגיות וסיבות בריאותיות (כן יש כלבים שאינם גורמים לאלרגיה), ועוד ועוד.
ולכן בעיניי, אין מקום לשפוט אדם אשר בחר לקנות את הכלב שעליו תמיד חלם ותמיד רצה, ולטעון לעליונות
מוסרית כאשר לוקחים כלב מכלבייה או עמותה.

דין כלב=כלב. 

קישור למאמר המקורי בבלוג של אלינה קושניר
https://theshibascream.blogspot.com/2015/06/blog-post.html

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *